אם תרצו עימות 

24 אוגוסט 2010

אם תרצו עימות

כבר שנו רבים וטובים מארצות הים כי "אין כאור השמש לחטא עוולות בחיינו".  חשיפת עוולות האקדמיה הישראלית בדיצתה כנגד חופש הביטוי, המחשבה והיצירה חייבת היתה ביום מן הימים לצוץ ולצוף על פני השטח באשר דומה והיגיעו מים עד נפש.

מספר ראיונות שנערכו עם אנשים מיצגים בולטים באקדמיה ומחוצה לה מלמדים על כיוון המחשבה הפוסט-אינטלקטואלי של רבים שם.  המדובר הוא בעימות שנערך בניצוחו של דן מרגלית בין ארז תדמור דובר ארגון "אם תרצו" לבין פלוני פרופסור יוסי יונה מאוניברסיטת בן גוריון אשר בו ניתן היה להבחין כי המבוגר האחראי הוא איש "אם תירצו" בעוד הפרופ' הציג מופע אימים ובו מעמד מאד לא ניכבד של אינפנטיליות אינטלקטואלית, נברוטיות חשודה, ושינאה ללא פשרות לדעות וביקורת של אנשים מחוץ למערכת האקדמית (הקישור מצורף להלן).

ממש באותה המתכונת, נערך ראיון מביך עם נשיאת אונ' בן גוריון, אחת רבקה כרמי, על ידי העיתונאי ירון דקל וגם כאן לא היתה הפתעה.  כרמי, דומה והינה כבשת הדולי המשובטת של הפרופ' ממוסדה, שניהם דיקלמו אותן המנטרות הבומבסטיות שאין מאחוריהן דבר (נו, פופוליזם, צייד מכשפות, מקארת'יזם), לשניהם לא היה דבר לומר אודות העובדות שניפרשו לפני הציבור אודות התנהלות מוסדם, שניהם תקפו לגופו של איש ("אם תירצו") במקום לגופו של ענין.  אין להשתחרר מן המחשבה לאור שני הראיונות האומללים הללו כי אנשים בינוניים אפשר אף נחותים משמשים במשרות הוראה בישראל והאל יודע כיצד נחתו שם.  וכמובן, מקומו של עיתון "הארץ" לא ניפקד כאן.  עורכו של העיתון במאמרו מאמש חרד מאד לחופש הביטוי של מרצים באקדמיה וכמובן אינו חרד כלל להרס אותה האקדמיה והחופש האקדמי על ידי אותם מרצים ממש.  אך האם ציפינו לתגובה אחרת?  הללו כה צפויים עד כדי קבס.

מי היכשיר אנשים אלו למשרות ההוראה שלהם?  מי שמם למורים ומחנכים על ילדינו, זהו אוצרנו הגדול והחשוב ביותר, תקוותנו לעתיד טוב יותר.

אין מנוס מהמסקנה כי היפקדנו בנינו בידי האנשים הפחות מוכשרים בינינו, אשר אך מפאת שיטת ה"חבר מביא חבר" נחתו במשרותיהם הנחשקות והמתגמלות בעודם בורשים בבוז תהומי את זימזומי הפלוואים העלובים, אלו אנו למי שאינו משיג עדיין

גם הגשת התלונה (ישירות ליועץ המשפטי-לא פחות), כנגד אירגון "אם תירצו" מדיפה ריח פיגולים אשר את עיקבותיו ניתן למצוא (ואיך לא) אצל קל"ח (קרן לישראל חדשה) הידועה לשמצה.  המדובר הוא בתלונה קנטרנית ולעומתית בתזמונה ובהקשרה הנוכחי, ללא סיבה ומסובב אמיתים, הנוגעת בניהול בילתי תקין לכאורה, אשר היגישה עמותת "סלון דבורה" השמאלנית-קיצונית-מרקסיסטית (אופס, "סלון מזל" ז"ל), כנגד אירגון "אם תירצו".  הפלא ופלא, גם קל"ח משתמשת רבות בטיעון "מקארתיז'ם" בנסותה לקעקע ביקורת לגיטימית כנגדה (על המקארת'יזם בהמשך).  ואיך לא, אירגון סלון דבורה נהנה מסיוע נדיב של אירגון "שתיל" שהוא זרועה הביצועית של קל"ח בישראל.  מה לא עושים למען חבר בצרה?!  הנה, "גרד גבי ואגרד גבך" בנוסך "פועלי כל העולם התאחדו".

אנקדוטה מעניינת.  כבר בשלב השם מזכירה ההטעיה המכוונת (שהרי אינה מיקרית) בין השם האנגלי לשם העיברי של אבירי "סלון דבורה".  לאזנים ישראליות אירגון "סלון דבורה" הוא (לכאורה) למען ישראל דהיינו, "קונגרס דבורה למעו ישראל", אך למען אזנים לועזיות האירגון הוא למען המזרח התיכון כשמו הלועזי " קונגרס דבורה-המזרח התיכון"...תרומות מתמיכת שוטמי ישראל כבר היזכרנו?

אותה ההטעיה בדיוק קיימת אצל קל"ח (הקרן לישראל חדשה).  לעינים ישראליות הרי זו "הקרן החדשה לישראל" אך באנגלית ולעינים לועזיות השם הרשמי של קל"ח הוא (הפלא ופלא "הקרן לישראל חדשה" .  בעיברית השם הוא סתמי שאינו מרמז דבר אך בעבור שוטמי ישראל, האנטי ציונים, האנטישמים והאוטו-אנטישמים בארצות הים השם מרמז על כוונות ההפיכה השלטונית בישראל הגלומות בפעולות הקרן.

באם נלך אחר רוח הרפאים של ערפאת (זה הז"לזל עם השערות העל הפנים) הרי שלקל"ח ובנותיה היה מורה מצויין.  זו הרי בדיוק שיטתו של ערפאת חביבם מנוער אשר היה מתאם מסרים בהתאם לשפה.  בערבית היציג עצמו לאזנים ערביות כמשחרר המולדת בכח החרב והאש ואילו לאזנים מערביות שר באנגלית שירי ערש מרגיעים ומרדימים בנוסך מתיפיף, ממש את שממילא רצו אווילי השמאל הקיצוני לשמוע

שני הראיונות שנערכו עם פרופסור יוסי יונה ועם נשיאת האוניברסיטה רבקה כרמי מעידים כי אין מקריות בגישה המזעזעת של אנשים מסוימים באוניברסיטת בן גוריון ואפשר, כפי שמדווח זה זמן רב, גם בכלל אוניברסיטאות ישראל.  כחוט השני, או מוטב לומר כמשובטים חסרי בינה, מפמפמים חברי החונטה האקדמית את אותן המנטרות כנגד מבקריהם.  המילים "פופוליזם" ו"מאקרתיז'ם" בהם הינם מכתירים כל בדל ביקורת כנגדם, שגורות על פיהם יותר מנושאי הלימוד בכיתות.  באופן גורף, לא יזכה השומע להסבר הגיוני, להסבר כלשהו אודות מעשיהם הנלוזים עד הניפשעים לכאורה כנגד ציבור הסטודנטים והציבור בכללו.  ברי כי אין בידם כל הסבר משכנע ולכן מנסים להסיט את הדיון הרחק מהמהות.

נכון, הם אינם חייבים דין וחשבון לאנשי "אם תירצו" אודות נכליהם וסורחותם אך הם חייבים לכל אחד ואחד מאיתנו, לציבור, הסבר על אשר מתרחש בין כותלי האקדמיה.  אנו מממנים את המוסדות האלו במאות מיליונים שקלים לשנה, אנו משלמים את משכורתם של המרצים באוניברסיטאות, אנו לכן המעבידים של אותם אנשים ולנו חייבים הם הסברים שהרי אנשי "אם תירצו" הינם אך השליחים אשר הציפו את בעיית האוניברסיטאות והעלום על הפרק, הם אינם המהות.  העיוותים האקדמים, העיוותים הדמוקרטים החמורים והמזעזעים שנחשפו הם המהות ואותם יש לתקן מידית.

ראו גם ראו את נשיא אוניברסיטת באר שבע בעבר, פלוני שלמה גזית.  הלה מודה בחצי פה כי יש דברים בגו, דהיינו, יש ממש בטיעוני ארגון "אם תירצו",  אך באותה הנשימה ממש מפריח את סיסמת ה"מאקרתיז'ם" לאוויר כאשר הגיונו הפתלתל אינו מורה לו כי בכך כשל הוא לוגית באופן אומלל ותמוה.

לטעמו של האיש המוזר הזה, זכותו הבילבדית היא לבקר מבפנים את החונטה, אך משקם גורם חיצוני כ"אם תירצו" ותוך גילויי אחריות אזרחית מצביע ממש על אותם הכשלים כפי שמר גזית מיודע להם משכבר, הרי שהדבר פסול, טמא ורחמנא ליצלן, "מאקרתיז'ם".  ושוב נישאלת השאלה, האם אפשר ואנשים הללו אינם ולא היו כלל מוכשרים לתפקידם.  עלינו לשאול ולקבל תשובות, הכיצד מונו אלו לתפקידם, באשר התנהלותם, כולם עד אחד מעידה על שיטחיות, רדידות, צביעות, בוז תהומי לאחר, בוז לדעות אחרות, שימוש מניפולטיבי בסמכותם, שימוש פושע (לכאורה) בסמכותם ובקצרה כל שנוגד הלכות דמוקרטיה וחופש אקדמי.  מי למען השם מינה אנשים מעוקמים אינטלקטואלית אלו למשרותיהם?  האם מפאת שמודעים הם לאפסותם וחידלונם מנסים הם להשתיק כל בדל ביקורת?

ושוב תיזכורת מהעבר, הסנטור מקארת'י האשים סך-הכל כ- 190 איש, בעיקר אנשי אקדמיה ואינטלקטואלים אמריקנים, בנהייה אובסיבית אחר הקומוניזם הסטליניסטי וחמור מכך, האשימם כי הינם עוסקים בריגול פעיל עבור אויבה הנחרץ של ארה"ב, היא ברית המועצות.  הזעקה האדירה של החונטה האקדמית בארה"ב כנגד האשמות אלו גימדו וסרסו את האשמות הסנטור עד דקא.  מיד החלו הללו האקדמאים להשתמש במונח "מקארת'יזם" על מנת לתאר רדיפה של פלוואים ועמי הארצות כנגד "אינטלקטואלים".  רק בסיפן של שנות התישעים למאה החולפת ניפתחו ארכיוני האימפריה הקומוניסטית לשעבר והוברר כי הסנטור מקארת'י ביש הגדא, שהרי בדיעבד שימש כדון-קיחוטה במלחמתו חסרת הסיכויים כנגד טחנות הרוח, צדק באופן נחרץ וגורף בהאשמותיו.  כ-175 ממואשמי מקארת'י (מתוך סה"כ כ- 190 ) אכן מופיעים במסמכי שרות הביון הסובייטי הנ.ק.וו.ד. כמרגלים פעילים עבור ברית המועצות, חלקם אף מקבלי משכורות עבור מעשי הריגול.

והנימשל?  כך בדיוק פועלת החונטה הישראלית, היונקת את האידאולוגיה שלה בדיוק מאותם מקורות מהם ינקו הקומוניסטים מרגלי ברית המועצות בארה"ב.  גם חברי החונטה הישראלית ברובם הנחרץ הינם קומוניסטים-טרוצקיסטים, הללו מאשימים את מבקריהם (ואיך לא) ב"מקארתיז'ם".  כאז כן עתה, חלקם של חברי החונטה האקדמית משתפים פעולה עם הגרועים שבאויבי ישראל בעולם ובמזרח התיכון, חלקם בגלוי וחלקם במחשכים, אלו גם אלו נהנים משלמונים ודמי לא יחרץ נדיבים ביותר עבור "פועלם".  אלו הן עובדות, אין אלו שיגיונות רוח של חברי "אם תירצו".  כל המצוי בנתיבי המידע האינטרנטים מיודע לכך זה זמן רב.  ההבדל בין ימינו לתקופתו של מקארת'י של תחילת שנות החמישים היא זמינות ונגישות המידע.  החונטה האקדמאית- הקומוניסטית-האמריקנית דאז היתה סמוכה ובטוחה כי האמת לא תגיע לציבור באשר גם העיתונים היו בחלקם הגדול תחת שליטתם (ממש כפי שהווה בישראל כיום).  אך מזה כ-10 שנים, אנו כבר פסחנו מעל אותם מעוותי אינפורמציה בעיתונים, אלו הקיימים אך לסיפוק מאוויהם האישיים-החד צדדים, שהלא הללו מתפקעים מצחוק לשמע הביטוי "כלבי השמירה של הדמוקרטיה", זו בדיחה אדירה לגבי דידם.  לנו כיום יש נתיבי אינפורמציה אובייקטיבים העולים לעין ערוך על "עיתוני עטיפות הדגים" בינינו, זהו האינטרנט ומהפכת המידע והידע שהביא עמו.

אפשר כי חברי "אם תירצו" גלשו מעט, מהפן הטקטי, באשר לאמצעים אותם הם מציעים מיד בתחילת המאבק כנגד החונטה האקדמית.  אפשר כי פיטורי מרצים וחסימת תרומות, למרות שהינם אמצעים לגיטימים ונאותים בהחלט כנשק במאבק על דמותה של האקדמיה במדינת ישראל, היקדימו מעט את זמנם.  אפשר וצריכים היו להסתפק תחילה בהעלאת הנושא לתודעה הציבורית ופתיחת דיון ציבורי וחוקי בנעשה באוניברסיטאות כאשר את "השיניים", אלו האמצעים הקשים המדוברים, היה עליהם לחשוף בשלבים מאוחרים יותר.  גם העלאת נושא הפיטורים וחסימת התרומות נתן מלכתחילה נשק בידי חברי החונטה האקדמית לתקוף את השליחים (אם תרצו) ולהסיט את הדיון מהמהות (חסימת חופש המחשבה באוניברסיטאות).  שהרי אין בידם טיעונים תקפים לסתור בדרך אחרת את טיעוני מבקריהם.

עקב האכילס של צורת חיינו הקפיטליסטית היא תופעת הבילעדיות של מעטים מול הרבים, מכונה גם "מונופול" בלעז.  הבלעדיות, בניגוד לתחרות החופשית החיונית מאין כמוה, היא המאפשרת לאירגון מסויים להשליט דרכיו, לרוב הנלוזות, על הכלל באשר לא קיימים מתחרים לו בשיטחו וכך צרכניו אנוסים ד'לית ברירה להיכנע לגחמות האירגון המונופוליסטי.  כך גם פועלת האקדמיה.  ולכן חלק מפיתרון הבעיה (בנוסף לתרופות החיוניות אשר היצענו במאמרנו הקודם בנושא "אמ תרצו דמוקרטיה"—מצורף להלן) אפשר ויבוא ממהפכת המידע האינטרנטית.  כבר כיום מנשבות רוחות חדשות-ישנות בדבר ייסוד אוניברסיטאות ווירטואליות באמצעות האינטרנט.  קיימים לכך יתרונות עצומים אך גם חסרונות לא מבוטלים (עליהם נעמוד ברשימות אחרות).  ברי שאוניברסיטאות ווירטואליות לא יחסלו כליל את האוניברסיטאות הממוסדות ד'היום.  מאידך-גיסא, בכך תיווצר אלטרנטיבה לקיים וזו היא שתיצור את כל ההבדל ותכריח, תחייב את האונ' הממוסדות, באם חפצות חיים הם, להתישר שוב בהתאם לקוד האקדמי והדמוקרטי הנאות דהיינו, חופש המידע ופתיחות לדעות וזרמים שונים אחרים.  מה חבל כי אלטרנטיבה זו לא תהיה נגישה עבורנו לפני חלוף כעשר עד 20 שנים.

קישורים

  אם תרצו דמוקרטיה – אהרון רולhttp://www.news1.co.il/Archive/003-D-51179-00.html?tag=05-31-52

אהרון רול